UP TO DIET - גיליון מספר 1 - פברואר 2016

15 שאת שווה הרבה יותר מהמספר שמראה המשקל". דנה, כמו מדיאטים רבים, הגיעה לניתוח עם אותה מחשבה של פעם - התרכזות בשקילה כמדד להצלחה, ומחשבה שרעב הוא דבר רע שרק שמנים מרגישים. מרוב אכזבה היא לא ראתה את כל ההצלחות שלה. התהליך אחרי ניתוח בריאטרי הוא ריצה למרחקים ארוכים, ולא פרויקט זמני. לכן, היה חשוב לי לשמוע שדנה שינתה הרגלי אכילה, ושהיא מרגישה נוח עם ההרגלים החדשים שסיגלה לעצמה, נהנית ומסוגלת להתמיד בהם כאורח חיים. העובדה שהגיעה לפגישה כשהייתה בנקודת משבר מוטיבציה הינה חשובה במיוחד, היות ורבים נוהגים לחוות משבר שכזה כתחושת כשלון ולוותר על התהליך, על הספורט ועל האכילה המסודרת, מתוך מחשבה שבמילא הם לא עוזרים. זו בדיוק אותה חשיבת דיאטה מכשילה. כששיקפתי לדנה את ההצלחות שלה היא התמלאה בתחושת גאווה, ויצאה מהפגישה מלאת מוטיבציה ובטחון להמשיך בדרך הנכונה שלה. אחרי שהלכה, ניגשתי למשקל ונזפתי בו. "מה יש לך", שאלתי אותו. "מדוע אתה חייב לבטל למטופלים שלי את כל ההצלחות, לא יכולת לזרוק איזו מילה טובה?". הוא כמובן סירב להגיב, אז השארתי אותו בפינה של החדר וכיביתי את האור. שיחשוב קצת על איך שהתנהג. אני כבר יודעת שכשהמטופלים שלי מתמידים, מאמינים בעצמם, מקשיבים לגוף שלהם, בוחרים אוכל טעים ומזין, אוכלים כשהם רעבים ומפסיקים כשמרגישים שבעים, ובעיקר נהנים מהדרך, אז גם המשקל בסוף ישתכנע. לא תהיה לו ברירה, הוא יצטרך להפנים. תאמינו לי אני יודעת, דיברתי איתו. סיפורים מהקליניקה דנה (שם בדוי) הייתה בעודף משקל כל חייה. היא הגיעה אלי רוויית דיאטות ואחרי ניסיונות רבים לירידה במשקל. בכל פעם הצליחה להוריד במשקל לזמן קצר, ומיד אחר כך עלתה בחזרה עם עודף. מעולם, גם לאחר הצלחות זמניות בדיאטה, לא הרגישה רזה. החליטה דנה לעבור ניתוח קיצור קיבה. 38 בגיל ק"ג 104 - לניתוח הגיעה במשקל השיא שלה חודשים 3 . כשנפגשנו היא הייתה 1.60 על גובה ק"ג, ובתחושת 18 אחרי הניתוח, אחרי ירידה של אכזבה כבדה. ממה את מאוכזבת? שאלתי אותה. "אני מאוכזבת שלא ירדתי מספיק במשקל. ציפיתי ק"ג בשלב הזה. חוץ מזה שאני 20 לרדת לפחות רעבה, לפעמים אפילו שעה אחרי שאכלתי! מה הטעם לעשות ניתוח אם אני צריכה להתמודד עם הרעב ולעשות שוב דיאטה?" סיפרה בתסכול רב. כמו רבים שהגיעו לניתוח, לדנה הייתה פנטזיה - היא ציפתה שלאחריו לא תצטרך להתמודד עם ק"ג 18 האוכל והרעב. "מתי בפעם האחרונה ירדת חודשים? ", שאלתי. "אף פעם", השיבה. "אבל 3- ב בשבוע האחרון ירדתי רק חצי קילו, משהו לא בסדר. ואני מפחדת שאעצר ולא ארד עוד". "ותגידי, אם לא היה לך את המשקל שיגיד לך כמה את בסדר או לא בסדר. מה דעתך על הרגלי האכילה שלך? משהו השתנה לעומת לפני הניתוח?" "בטח!", ענתה תוך כדי שהיא מזדקפת מעט בכסא, "פעם בכלל לא הייתי אוכלת עד הצהריים, וכשהייתי מגיעה הביתה הייתי מפרקת את כל המקרר. היום אני לוקחת איתי אוכל מסודר לעבודה, אני ממש לא מאמינה על עצמי.". "זה באמת מרשים", אמרתי לה. "וכשאת מגיעה הביתה בערב, מה שונה מפעם? "בערב אני יושבת לאכול ארוחה, משקיעה בעצמי בחביתה שווה, חותכת ירקות. פעם בכלל לא הייתי יושבת לאכול. הייתי חוטפת מהשאריות של הילדים, ואח"כ מול הטלוויזיה הייתה מתחילה החגיגה". "וואו, המשקל הזה ממש שקרן! אני אומרת לה ולראשונה מתחילת הפגישה היא מחייכת. נשמע שאת יכולה להיות מאוד גאה בעצמך. חבל שהמשקל לא משתף פעולה, אבל אני אגלה לך סוד מקצועי - המשקלים האלה לא באמת מבינים. לפעמים, הם יכולים להרוס לך מצב רוח לכל היום, סתם בלי סיבה. למשל, אם את לפני מחזור או שתית יותר, אפילו בגלל עצירות. המדד האמיתי להצלחה שלך הוא ההרגלים החדשים שלך. ובזה נשמע שאת בהחלט מצליחה. "אז למה אני רעבה?" שאלה בדאגה. "רעב הוא סימן טבעי ובריא של הגוף שהגיע הזמן לאכול, גם רזים מרגישים אותו. אחרי הניתוח בשלב מסוים הרעב חוזר, אך עם בחירות אוכל נכונות הכמויות נותרות קטנות". "טוב ממש הרגעת אותי, איזו הקלה. אז את אומרת שאם אתמיד במה שאני עושה המשקל ימשיך לרדת?". "בהחלט, וגם, המשקל הוא רק מספר יפית קסלר, ,RD M.Sc דיאטנית עיסוקה העיקרי הוא בתחום הבריאטריה קישור לאתר: