UP TO DIET - גיליון מספר 2 - יולי 2016

UP TO DIET | 7.2016 - 13 - אנשים. אנשים רבים כלל לא יודעים מה הם חשים. את תחושות הרעב והשובע שלהם למשל הם יחוו רק במקרי קיצון – "אכלתי כל כך הרבה שלא יכולתי לנשום", "הרעב היה כה חזק שכבר כאבה לי הבטן". כך גם לגבי תחושת צמא. אחת הטכניקות הראשוניות להעלאת המודעות אל מערכת העיכול היא להנחות להניח ידיים על הבטן בזמן תרגול התנוחות השונות. לעתים ניסיון "לנשום אל הבטן" מסייע לכך. פתאום, גם אלו המתקשים להישיר מבט אל בטנם יניחו יד ויתנו לאיבר הכל כך חשוב אך לעתים מתוסבך הזה, קצת תשומת לב. זה לא אומר שמעתה והלאה הם ילטפו לעצמם את הבטן באהבה, אבל זה כן מקרב אותם אליה, גם אם במעט. הזדמנות אחרת להתקרב אל איברי מערכת העיכול היא בזמן ההרפיה, שמהווה חלק בלתי נפרד מתרגול היוגה. בהרפיה, המתרגל נח ומונחה להרפות את כל איברי גופו, החל מהלסת שנשמטת, השפתיים שנרפות, הלשון שנוגעת בעדינות בחך העליון ועד לכפות הידיים שנחות על הבטן ברכות (לעתים קרובות הן מונחות לצד הגוף במצב התחילי). מעבר ליתרונות הברורים של הרפיה בעולם המתוקתק והמלחיץ שלנו, עצם הרפיית איברי מערכת העיכול מספקת חוויה בלתי אמצעית, חוויה שלאנשים רבים קשה מאוד להגיע אליה בתנאים רגילים. ובנימה אישית אוסיף, שרק בכדי לזכות ולראות את המבע על פני התלמידים בסיום ההרפיה, כדאי ללמד יוגה. אם כך, ראינו דוגמאות מספר לדרכים בהן התרגול הופך את המתרגל לקשוב יותר לגופו, מכבד יותר ובהחלט גם רגוע יותר. החל מהתחושה הנעימה שמשתררת אצל המטופל בסיום השיעור, וכלה בחוויה הגופנית המחזקת שהוא חווה מעצם השימוש בגופו. מה אומרים המחקרים? הספרות המדעית בתחום דלה יחסית, המחקרים קטנים, שבועות) ומאוד הטרוגניים, ועדיין, 12 קצרי טווח (עד ניתן לראות מגמות מעניינות וחיוביות. במחקרים קטנים נבדקים), שבדקו השפעות של טיפולי גופנפש 25–20( על תסמינים של מעי רגיז (מצב גופני שלעתים קרובות מקושר בעצמו להלך רוח נפשי), נמצא כי תרגול יוגה הביא לרמות חרדה ולחץ נמוכות יותר, לפחות תופעות גסטרו-אינטסטינליות ולהפחתת תדירות ועוצמת הכאב. נבדקים) שבחן השפעת תרפיה 213( במאמר סקירה קטן גופנית על חולי אנורקסיה ובולימיה, נמצא כי יוגה ואימון אירובי סייעו להפחתת רמות חרדה ולחץ ולשיפור הדימוי הגופני, בשתי הפרעות האכילה שנסקרו. בחולי בולימיה נצפתה גם השפעה חיובית על תסמיני מערכת העיכול. עם זאת, החוקרים הדגישו שאימוני התנגדות עצימים, שבהחלט קיימים בחלק מתרגולי היוגה ובחלק מזרמי היוגה, אינם מומלצים בעיקר באנורקסיה מתקדמת, עקב חולשת השרירים שנפוצה במצב זה. ביוגה, הניתוח האמתי של התוצאות הוא החוויה האישית של כל מתרגל, במהלך התרגול ובמצטבר לאורך ציר הזמן. איך עובד הטיפול המשולב? הטיפול המשולב פותח בתרגול האסאנות, חלקן מלוות בהנחיות, כחומר לחקירה במהלך האימון. לאחר האימון משוחחים על החוויות שעלו בתרגול. על מה למשל? עצם השם של התנוחה יכול לעורר שיחה שלמה. ניקח לדוגמה את תנוחת הלוחם: מיהו הלוחם לפי התפיסה היוגית (איש אמיץ ושוחר שלום, שפניו לעזרה) ומיהו הלוחם בתפיסה של ימינו? האם בעולם האוכל של המתרגל ישנן מלחמות? איזו השפעה יש להן עליו? מה היה רוצה לבחור? אפשר לשוחח על החוויה הגופנית בזמן תרגול דקות של 3 התנוחה: איזו הרגשה הייתה בגוף כעבור עמידה בזרועות פשוטות בגובה הכתפיים לצדדים? האם המתרגל נלחם ברצון להוריד את ידיו למנוחה? מתי כדאי לשחרר ולתת לזרועות לנוח? האם הביט בגופו (לעתים קרובות ישנן מראות בחלל התרגול)? מה ראה? האם מה שראה השפיע עליו? אם התנסות עצמית נחשבת כשיעור יעיל ביותר – הרי שתרגול יוגה הוא התנסות גופנית בעלת השלכות מנטליות ונפשיותמעמיקות, שלאחריה המתאמן יוצא מחוזק ומחובר מאוד לעצמו. הוא מבין שאולי במקום להילחם בתחושת העייפות בזרועות, כדאי לו לנוח מעט, לאזור כוח ולהמשיך בתרגול. את ההבנות האלו אלו הן רק הוא יכול לקחת איתו גם לעולם האוכל שלו. דוגמות ספורות למרחב המתאפשר בזכות שילוב שני עולמות – עולם היוגה ועולם האכילה המודעת. שילוב שמאפשר מרחב מכיל ומרוכך יותר בעולם של שאיפות, רצונות ותסביכי אכילה מרובים. אוווום. עיסוקה העיקרי של הכותבת הוא תחום הסוכרת הי ו גה, כפי שנ תפסת בע י נ י רב ים, היא ש י טת תרג ו ל ג ופנ י ת בע לת השפע ו ת מ נ ט ל י ו ת. אי מ ו ן הי ו גה מ ו רכב מת נ ו ח ו ת תרג ו ל (אסאנ ו ת) מג ו ו נ ו ת ו בהן מ ו שם דגש ע ל אי בר ים ש ו נ ים – הרג ל י ים, הידי ים, וכן ע ל ש י ו ו י משקל , נש י מה ו ע וד. השהי יה בת נ ו חה יכו לה להי משך מעשר ים שנ י ו ת ו עד חמש ו עשר דקו ת.