UP TO DIET - גיליון מספר 3 - ינואר 2017

UP TP DIET | 1.2017 - 11 - נמצא שהורדת משקל בענפי ספורט קטגוריאליים היא בעלת חשיבות מנטלית ובעיקר כי אלו חוקי המשחק. המאמן הכין את הספורטאי להתחרות בקטגוריית משקל 3.5 , מסוימת בהתאם לממדיו הפיזיים, ואם תשאלו אותו ק"ג הם ממש לא מה שיעמוד בינו לבין ההצלחה. הדיאטן כאיש מקצועות הבריאות, על הדיאטן לראות את התמונה הכוללת – הצלחה ספורטיבית ובריאות מיטבית. על אף שגוף בריא בנפש בריאה הוא הבסיס לשגשוג, רווחה והצלחה ספורטיבית, ספורט תחרותי ובריאות לא תמיד הולכים יד ביד, ותפקידו של הדיאטן לגשר על הפערים; מצד אחד, תפריט שיספק זמינות אנרגטית הולמת ומאקרו ומיקרו נוטריאנטים שיענו על דרישות הספורטאי בהתאם למין, לגיל, לענף הספורט ולעצימות האימונים, ומן הצד השני, ענפי ספורט תובעניים מאוד בהם הביצועים הספורטיביים מחייבים מבנה, הרכב ולעתים אף משקל גוף ייחודיים. ק"ג, ועליו 63.5 נמשיך עם אותו ספורטאי ששוקל ק"ג על מנת להגיע אל משקל 3.5 - להפחית ממשקלו כ היעד התחרותי. אותו ספורטאי הפחית ממשקלו פעמים מספר בעבר לקראת תחרויות. בפעם האחרונה התקשה הספורטאי להגיע אל המשקל התחרותי ואף הרגיש חולשה בתחרות, ולכן החליט הפעם להגיע לייעוץ מקצועי. בתחילת הייעוץ עשויים להתגלות פרטים נוספים שיש לקחת בחשבון: מהספורטאים המתבגרים 14.5% , וכמו 17 הספורטאי בן בענפי הג'ודו והטאקוונדו גם הוא שומר על אותו משקל תחרותי כבר שנתיים. אם יצליח בתחרויות הקרובות יוכל לייצג את המדינה באליפות אירופה שתתקיים בעוד עשרה חודשים. נניח שגיל העצמות שלו תואם לגילו הכרונולוגי. מסתבר שלפני שנתיים היה הספורטאי מעל של משקל לגיל, ואם ישמור על המשקל 50- לאחוזון ה במשך עשרה חודשים נוספים הוא עתיד לרדת מתחת . גובהו נמדד ומכאן ואילך נצטרך לוודא 25- לאחוזון ה שמצליח למצות את מה שנשאר מפוטנציאל הגדילה שומן, כך שגם אין 9% שלו. מדידה בקליפר הראתה עתודות רבות שניתן לסמוך עליהן. מהאנמנזה עולה תפריט דל ומצומצם, שלדברי המאמן "צריך לקצץ". הדילמה הדיאטן ניצב מול דילמה מקצועית־מוסרית לא פשוטה. מחד, האתיקה המקצועית מחייבת לשמור על בריאותו של הספורטאי ולאפשר לו גדילה והתפתחות תקינות. מאידך, הספורטאי והמאמן נותנים בו אמון כאיש מקצוע שיוכל לסייע "לעשות את זה נכון", גם אם לעתים הדבר הנכון הוא לא לעשות. לרוב, הספורטאים המובילים מכירים את יסודות התזונה הנכונה, במיוחד אם הם עוסקים בענף ספורט המחייב אותם לשמור על משקל גוף יציב לאורך עונת האימונים והתחרויות. פעמים רבות לא רק שהתפריט אינו מכיל מזונות או משקאות עתירי קלוריות שניתן להפחית על מנת ליצור גירעון קלורי, אלא שהתפריט איתו מגיע הספורטאי דל כל כך עד שהספורטאי אינו מקבל את הזמינות האנרגטית המינימלית. אין עוררין על כך שהספורטאי צריך לקבל לפחות את מינימום הקלוריות ההכרחיות, אך בפועל קיים פער אנרגטי בין התפריט המצוי, כפי שעולה באנמנזה, לתפריט המינימלי הרצוי. פעמים רבות השלמת הפער לא תגרום לעלייה במשקל, לעתים היא אף עשויה להוביל לירידה, אבל הפחד מהמשקל והלחץ מהתחרות לא נותנים לעובדות לבלבל את הספורטאי. מיותר לציין שיסוד חשוב בתהליך הטיפול הוא האמון בין המטפל למטופל. האם הדרך הנכונה לרכוש את אמונו של ספורטאי היא לבשר לו שעליו לעלות במשקל? האם לייעץ איך להוריד את המשקל "רק לעוד תחרות אחת"? ואם הספורטאי ינסה בכל זאת להפחית ממשקלו תוך שימוש במניפולציות מסוכנות וללא הדרכה והשגחה, האם זה פותר את הדיאטן מאחריות? הדיאטן מחויב לבריאותו של הספורטאי, ולצד זאת עליו לשמור על אמונם של הספורטאי והמאמן תוך שנזהר מלקחת את תפקיד נביא הזעם. על כל הצדדים להתגמש, להתפשר, לחשוב מחוץ לקופסה ולהבין כי מדובר במשולש יחסים המורכב מדינמיקה עדינה בין שלושה קודקודים, שבה לא תמיד כולם יכולים לצאת מרוצים. עיסוקו העיקרי של הכותב הוא תזונת ספורט