UP TO DIET - גיליון מספר 5 - ינואר 2018

- 18 - לא קל להיות לבד להתייחס – בעיקר בתקופת החגים, בשמחות, בחופשות – אבל לא רק בהן, מזדמן לנו לפגוש בנחת, בלי למהר, בני משפחה מבוגרים, מכרים בגיל השלישי, או את השכן הקשיש שגר ממול. מבט קצר – האם משהו השתנה במבט? תמיד היא הייתה כה רזה ושברירית? החיוך, המבט שלו, נראה שכבר אינו מרכיב את השיניים התותבות? בביקור הקודם השארתי ארוחה במקרר – מה עדיין נמצא שם? תשומת לב של אדם קרוב, של מישהו שאכפת לו, יכולה למנוע הידרדרות רפואית וסבל מיותר. כדיאטנית אני פוגשת אותם לפעמים אחרי נפילה. אחרי ששברו ירך או יד או נחבלו בראש. לפעמים אחרי בלבול חריף כי בקושי אכלו, עקב ירידה בתיאבון מסיבה זו או אחרת. לעיתים אחרי אשפוז על רקע מחלה מלווה באבחנה של תשישות ועוד. לפעמים הנכות שנוצרת היא זמנית. אך לא פעם יש צורך לוותר על העצמאות ולהיעזר בעובד זר, במשפחה, או לעבור לגור בבית אבות. ברצוני לספר לכם על שושנה ורות (שמות בדויים). שושנה הגיעה אלינו לבית האבות למחלקה סיעודית אחרי דלקת ריאות קשה. בקבלתה סיפרה המטפלת שטיפלה בה בבית, עובדת זרה: "הדודה לא אכלה טוב. היא הייתה חלשה. שאלתי את הרופא משפחה אם אני יכולה לטחון לה את המזון ולתת לה אותו במזרק. הרופא הסכים. בבוקר הייתי טוחנת לה סלק אדום, גבעולי סלרי, תפוח אדמה, ביצה קשה, מלפפון ועגבנייה. בהמשך היום היינו הולכות למועדון קשישים והייתי מביאה לה לארוחת צהריים ארוחה טחונה: שתי קלמנטינות, אגס ותפוח עץ. בערב הייתי מבשלת לה אורז וקישואים. כן, היא קצת רזתה לאחרונה". שאלתי את בנותיה האם הן ידעו שזה מה שהמטפלת הכינה לאימן לאכול והאם הן מודעות לכך שהיא מואכלת עם מזרק. התשובה הייתה שלא. אף שנהגו לבקר אותה פעם או פעמיים בשבוע לא חשבו לשאול. הן ראו אומנם שהיא קצת רזתה, אך חשבו שזה נורמלי בגיל שלה. ליבי זעק; אילו הבנות היו מתעניינות באימן מעבר ל"מה שלומך?" והיו נוכחות בארוחות, מלוות אותה בעצמן לרופא המשפחה, מתעניינות במצבה הרפואי, תוהות למה אימא ירדה במשקל, מדוע היא פחות ערנית, אולי מתייעצות עם דיאטנית בקהילה – סביר להניח ששושנה הייתה היום במצב שונה לחלוטין. בבית האבות איזן הצוות הרפואי והסיעודי את שושנה מבחינה תרופתית. המטפלים המסורים דאגו להזינה בכפית, בתפריט ייעודי שהכנתי עבורה. כעבור זמן קצר יחסית חזרה שושנה להיות ערנית יותר. בהדרגה, בתהליך שארך כארבעה חודשים, היא חזרה לעצמה ואפילו הצליחה לאכול את רוב הארוחה בכוחות עצמה! בעידן המודרני כולנו כל כך עסוקים, ולפעמים מפספסים את הסממנים שהאחר זקוק לעזרה. גם כשהאחר הזה הוא האדם הקרוב לנו ביותר. את רות הכרתי בעבודתי בבית החולים. היא הגיעה כדי להשתקם אחרי שנפלה ושברה את עצם הירך. אישה 168 , אלמנה כעשרים שנה. גובהה היה 92 אצילית בת ק"ג בלבד. לפחות חמש שנים שלא 38- ס"מ ומשקלה כ התארחה אצל ילדיה (משפחה דתית) לא בשבתות ולא בחגים כיוון שלא רצתה להטריד אותם. מתברר ק"ג ממשקלה מסיבה פשוטה: היא 15 שהפחיתה לפחות כמעט שלא אוכלת. כשראיתי אותה לראשונה שאלות רבות ניקרו במוחי: מדוע איננה משתמשת בשיניים התותבות שלה? איפה המשפחה שלה? מדוע היא בודדה כל כך? האם היא בדיכאון? הירידה הראשונית בתיאבון שלה הובילה לירידתה במשקל, ואז השיניים התותבות כבר לא התאימו. כאבו, זזו בפה. בפיה נשארו רק כמה שיניים בודדות, שלא אפשרו לה לעשות נשך (לסגור את הלסתות) ולכן היא כמעט שלא אכלה. 3–2 חשוב להבין: בגיל השלישי, ירידה במשקל של מעל ק"ג בחצי שנה מהווה אור אדום. ירידה במשקל בגיל המבוגר פירושה אובדן מסת שריר – כולל מסת שריר הלב, הריאות, הכליות ועוד שרירים החיוניים לתפקוד בסיסי תקין. במושגים רפואיים מדובר על שברירות, סרקופניה. ישנן סיבות רבות לירידה בתיאבון, למיעוט אכילה ולשינוי בהרגלי האכילה בגיל השלישי, ואלו הבולטות שבהן: בע ידן המ ודר נ י כו ל נ ו כל כך עס וקים, ו לפעמ ים מפספס ים את הסממ נ ים שהאחר זקוק ל עזרה. גם כשהאחר הזה הוא האדם הקר ו ב ל נ ו ב י ו תר. חניתה אנג'ל-יהוד, RD BEd דיאטנית