UP TO DIET - גיליון מספר 5 - ינואר 2018

UP TP DIET | 1.2018 - 07 - נדב גדל יפה, ההמוגלובין בבדיקת הדם הראשונה היה . תפקודי הקרישה, החלבונים והנוגדנים היו תקינים, 12.8 אבל כמות הדם בחיתולים הלכה ועלתה. אני חושבת שפה כבר ידעתי שזה לא האוכל, לא ייתכן שהאלרגיה היא לחלב שלי שהזין אותו עד עכשיו כל כך יפה. הגסטרו, שבהתחלה תמך בהמשך ההנקה, התחיל ללחוץ על מעבר לנאוקייט (מזון רפואי לתינוקות) והעלה אפשרות של קולונוסקופיה, הליך שבגיל הזה מתבצע בהרדמה מלאה. מסרבת לוותר על ההנקה אבל עוד יותר מסרבת להכניס את נדב להרדמה, אני מחליטה לעשות עוד ספירת דם ולפעול לפיה. ההמוגלובין שלו צנח – , וכן גם מאגרי הברזל. אני מבינה שאין מנוס. מוצפת 10.7 רגשות אשם שההתעקשות שלי היא שגרמה לו לאבד כל כך הרבה דם, אני הולכת בבכי לקנות לו תמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות). גייסנו את המשפחה ליום של גמילה, "כשהוא יהיה רעב הוא ייקח!". לילה אחרון של הנקה, מנסה לנצור כל רגע ובבוקר לוקחת את המשאבה ובורחת מהבית. זהו, חוזרת לתינוק שאוכל מבקבוק! ידעתי שזה יהיה לא שעה ולא שעתיים, ניסיתי להעביר את הזמן... ואכלתי! בגט, גבינה, בוטנים... פתאום הגיעה תחושת הקלה, התחלתי להרגיש את הגוף שלי שוב. השעות נקפו ואני מקבלת עדכונים שוטפים מהשטח – מסרב לבקבוק, ישן, עושה "שאט דאון", מחכה לאימא. שעות! ידעתי שאם יראה אותי הכל ירד לטמיון, 17 אבל לא מסוגלת יותר. על אף ההפצרות נכנסת לאוטו וטסה הביתה. מגיעה ורואה אותו תשוש, אבל שמח לי. את הערב סיימנו במיון בהתלבטות האם לתת נוזלים או להניק. אף אחד לא ממהר לפתוח וריד לתינוק בריא שרק צריך לאכול, אבל ידענו שהנקה פירושה שכל היום היה לשווא. בכל זאת בחרתי בהנקה, למרות מה שאכלתי כל היום, עור לעור כל הלילה. בימים שאחרי המשכתי לנסות להעביר את נדב לנאוקייט בהדרגה. הוספתי סוכר ענבים, דייסות, בכפית, בכוס... כלום! חזרתי להנקה, לדיאטה המגבילה שלי, כתבתי יומן אכילה קפדני, והחיתולים ממשיכים. בשלב זה נתקלתי בפוסט של דיאטנית עם סיפור דומה לשלי, ומייד שלחתי לה הודעה. זה היה מנחם מאוד לגלות שעוד מישהי עוברת את אותו הסיוט. מהר מאוד מצאנו זו בזו תמיכה. החלפנו מאמרים, תמונות של חיתולים ומתכונים. עברתי לדיאטה שכללה תפוחי אדמה ובשר הודו בלבד – ואז הגיע חיתול אחר. כבר כשהצצתי לפני ההחלפה הבנתי שיש פה משהו. בידיים רועדות רצתי להביא את הפלאפון שיהיה בהיכון (לצלם) ופתחתי את החיתול. חשכו עיניי! החיתול היה מוצף דם. למיון. ההמוגלובין במיון נשאר יציב, אבל מכאן הדרך לקולונוסקופיה הייתה קצרה. לפחות בדרך חזרה מהמיון התנחמתי במנת פסטה. "המעי נקי ובריא", הצביעה הבדיקה אבל אי הוודאות רק הלכה וגדלה. כך המשכנו לבדיקות נוספות אבל גם בהן לא מצאו דבר. למעשה מכאן אין הרבה לספר, לאף אחד לא היו ממש תשובות, גם לא לרופאים פרטיים באלפי שקלים. המשכתי להניק ולהוקיר כל רגע. הוספתי לנדב מוצקים בהדרגה בהתאם לגיל. חזרתי ליהנות שוב מאוכל ולהעריכו מחדש. על אף המתחים ואי הוודאות, עצם זה שאכלתי כמו שצריך נתן לי כוחות שקשה לתאר במילים. הרגשתי שחזר לי הברק לעיניים. מהרבה רופאים שמעתי לאורך התקופה הזאת ש"מה ששכיח שכיח" – אך כמטפלים נראה שתמיד צריך לחשוד שאולי עומד לפנינו מקרה שונה, גם אם דומה לרבים לפניו. אם הייתי מוותרת על ההנקה בהתאם להנחיות הקונבנציונליות ששמעתי השכם וערב, נראה שהיה זה לשווא. אני לא יודעת אם זו האינטואיציה האימהית, או אולי המודעות הגבוהה לנושא ההנקה, אבל אני הרגשתי שזה מה שהכי טוב לתינוק שלי וצדקתי. גם אם נאלצתי לשלם על זה מחיר. המגבלות הרבות, היעדר הספונטניות והכיף שבאכילה, הפיכתה לעול והחשש מתוצאותיו של כל ביס. החוויה הזאת עשתה לי משהו כדיאטנית, כמטפלת. הרגשתי על בשרי את שלל המשמעויות שיש לאוכל בחיינו, ובנוסף הבנתי את חשיבותה של התמיכה, תמיכה ממישהו שמבין מה שאת עוברת, ממישהו שעובר משהו דומה לשלך. היום נדב בן שנה ואנחנו עדיין לא יודעים מה יש, או היה, שגרם לו לדמם. החיתולים השתפרו ואנחנו בעיקר רוצים להשאיר את התקופה הזו מאחור ולגדל את נדב בנחת ובבריאות, על אף אי הוודאות שתמיד שם. אפרת היא דיאטנית במערך הנשים ובמרפאה לסוכרת היריון בבית החולים איכילוב. בוגרת הקורס לטיפול התזונתי בסוכרת מטעם המועצה הלאומית לסוכרת ומשרד הבריאות, והקורסים תזונה בהיריון ונפרולוגיה pazefrat@gmail.com מט עם עמותת עתיד. מייל: מקור: Protocol, A. B. M. (2011). ABM clinical protocol# 24: allergic proctocolitis in the exclusively breastfed infant. Breastfeeding Medicine, 6(6).